האם כדאי לי לסרס את החתול שלי?
אנו ממליצים בחום לסרס את החתול. במציאות הישראלית של היום, הרחוב שופע חתולים. החתולים האלו מהווים אוכלוסיה אחת ובה מתקיימים יחסים המתבטאים בתחרות על טריטוריה, על אוכל ועל נקבות להרבעה. כל חתול זכר ישתתף בפעילות זו במידה כזו או אחרת. תחרות זו כוללת בין השאר קרבות, החושפים את החתול לסכנת פציעה, הרבה פעמים כזו המצריכה טיפול רפואי, לעיתים אף נפגעים איברים חיוניים כמו העין. גם חתול מסורס יכול לריב על טריטוריה כחלק מההתנהגות הנורמאלית שלו, אך הוא יכנס להרבה פחות קרבות מאשר חתול הנאבק על נקבה. כמו כן, חתול בלתי מסורס עלול להיעלם לגמרי בעונת היחום עקב החיפוש אחר נקבות. בנוסף, מספר מחלות חתולים קטלניות, מועברות בקרבות ובהזדווגויות. אחת מהן היא ה- FIV, מחלה מקבילה לאיידס בבני האדם. מעבר לכל זה, יש מצוקה נוראית של גורי חתולים הנולדים ברחובות, חשופים לתחלואה ותמותה בגיל צעיר. עקב מצוקה זו עלינו לנסות למנוע בכל מחיר היוולדות של גורים נוספים ברחוב.
 
ומה אם החתול שלי אינו יוצא מהדירה?
כאשר מדובר בחתול שאינו יוצא מהדירה, הוא אכן אינו חשוף לזכרים האחרים בסביבה ולתחרות איתם. עם זאת, הוא עדיין מריח את הנקבות המיוחמות בחוץ. הדבר גורם לו לתיסכול, המתבטא ביללות וחוסר שקט. רבים מהם מחפשים דרכים לברוח מהבית בעונת הייחום, והדבר אף יכול להוביל לנפילות מדירות. בנוסף, חתולים בלתי מסורסים נוהגים לפתח התנהגות של סימון, ע"י ריסוס קירות או פינות בפעולה הנראית כמו השתנה. סימון זה מדיף ריח חריף מאד אשר קשה להיפטר ממנו, כמו גם מההרגל המגונה של החתול לחזור ולסמן.
אי לכך, לא רק שמומלץ לסרס חתול זכר, אלא שכדאי להקדים ולעשות זאת לפני הגיעו לגיל בגרות מינית, ולפני שהוא מתחיל לסמן את הבית, כלומר בגיל 6-7 חודשים.
 
האם הסירוס לא ישפיע לרעה על בריאותו של החתול?
החשש הראשון עקב הסירוס הינו השמנת יתר, בעיה זו פחות קיימת בחתולים אשר יוצאים מן הבית ומבלים חלק מהיום בחוץ. למניעת ההשמנה יש להקפיד על כמויות מזון בהתאם להמלצות היצרן, ואם יש צורך – לעבור למזון דיאטטי. כמו כן הפעילות הגופנית היא אלמנט חשוב במניעת ההשמנה, ויש לעודד את החתול לשחק הרבה בבית. פעילות זו משפרת גם את התנהגותו של החתול ומפחיתה את הסיכוי לתוקפנות. כמו כן מומלץ להחביא לחתול חלק מהמזון ולתת לו לחפש/ למצוא/ לצוד אותו. הדבר מתאים יותר לאורח חייו הטבעי של החתול שהוא במקורו צייד.
 
האם לסרס את הכלב שלי?
הרבה גופים פעילים בתחום כגון עמותות המסייעות לבעלי חיים, מחלקות וטרינריות של עיריות וכמובן משרד החקלאות, ממליצים באופן גורף על הסירוס. אולם אני אישית לא תמיד ממליצה על כך. ישנם נימוקים בעד ונגד, ויש לשקול את נתוני הכלב לפני שמקבלים החלטה.
 
מדוע טוב לסרס?
הסירוס מונע מן הכלב את היכולת להרביע נקבות ובכך ליצור הריונות שהם לרוב בלתי רצויים, המובילים להיוולדות גורים אשר קשה למצוא להם בית. בנוסף, תגובת כלב בלתי מסורס לריחה של נקבה מיוחמת, עלולה לגרום לו לאגרסיביות יתר במפגש עם זכרים אחרים וכן לגרום לו לנסות ולברוח, מה שחושף את הכלב לסיכונים של פציעה, דריסה, הרעלה, אובדן וכו'. כמו כן, יש מחלות מסויימות של מערכת המין והשתן, אשר כמעט לא מופיעות בזכר המסורס. בנוסף לכל אלו, אגרת הרשיון להחזקת הכלב, המשולמת מדי שנה לעיריה, יקרה בהרבה עבור כלב שאיננו מסורס.
אז למה לא לסרס? ראשית, כמו לפני כל ניתוח אלקטיבי, ובמיוחד כזה המסלק איבר מסוים מגופו של הכלב הבריא והשלם, יש לדעתי מקום לשאול, האם אנו באמת מעוניינים לבצע את הפעולה? הכלבים שעוברים סירוס נוטים להשמין בהמשך החיים, במיוחד עם התבגרותם. נכון הדבר שבעזרת הקפדה על דיאטה נכונה ופעילות מספקת, ניתן למנוע את התופעה. עם זאת הרבה בעלי הכלבים אינם מקפידים על כך. ההשמנה גם תלויה בגזע הכלב, וכך גם נזקי ההשמנה. ישנם גזעים הנוטים יותר לניוון האגן ולמבנה אגן לקוי מלכתחילה וגזעים הנוטים יותר לפריצות דיסק. כל המחלות הנ"ל מחמירות מאד כאשר בעל החיים סובל מהשמנת יתר.
 
אז איך מחליטים?
ראשית, עלי לציין שיש רשימת כלבים אשר הוגדרו כמסוכנים ע"י משרד החקלאות. כלבים אשר הינם מהגזעים שברשימה או אף עירובים של גזעים אלו, חייבים לעבור סירוס, עפ"י חוק. 
באם כלבך אינו משתייך לגזעים אשר חובה לסרסם, יש לשקול לגביו את השיקולים הבאים: האם הכלב מגזע הנוטה להשמנה? לדוגמא: לברדור, גולדן, פאג, קינג צ'ארלס קוואליר. האם הוא מגזע הנוטה לבעיות מבנה או ניוון השלד, כולל פריצות דיסק? לדוגמא: רועה גרמני ורוב כלבי העבודה (אגן), פקינז (דיסק). מהו אורח חייו של הכלב שלי? האם הוא סגור תמיד בדירה או בבית ללא אפשרות לברוח או לשוטט? האם הוא כלב שקל לשלוט בו? האם יש לו בעיות התנהגות מיוחדות שסירוס יכול לפתור? כל השיקולים האלו יקבעו מהי ההחלטה הנכונה לגבי סירוס הכלב שלך.
 
האם לעקר את הכלבה או החתולה שלי?
בכלבה ובחתולה העיקור בגיל צעיר הינו מאד מומלץ, במיוחד כדי למנוע, בשלב מאוחר יותר בחייהן, את סרטן העטין ועוד מחלה מסוכנת בשם דלקת הרחם.
העיקור בחתולה נעשה לרוב לפני יחום ראשון, בגיל 4-5 חודשים. בכלבה יש המלצה להמתין יחום אחד ולכן לבצעו בסביבות גיל 7-8 חודשים, אך הרבה בעלי כלבות מעדיפים לבצע אפילו לפניו, בערך בגיל 5-6 חודשים. יתרונות העיקור הינן במניעת מחלות אלו, וכן במניעת היחומים עצמם. בכלבות העיקור מקנה גם הנחה משמעותית בעלות רשיון החזקת הכלבה השנתי הניתן במעמד חיסון הכלבת.
החיסרון העיקרי בעיקור הוא השמנה, אותה ניתן למנוע ע"י תזונה נכונה ופעילות גופנית. בכלבות העיקור עלול להחמיר בעיה של בריחת שתן בגיל מתקדם, בעיקר אם בוצע לפני יחום ראשון.
 
חזור לרשימת השאלות